הפרדוקס

wpheb היא קבוצת תמיכה טכנית הקיימת כבר שנים ונועדה לעזור למשתמשי Wordpress עברית בבעיות השונות ששפת הקודש יוצרת בוורדפרס.

לאחר יותר משלוש שנות הקיום שלה חברים בה היום 788 חברים, חלקם משתתפים באופן פעיל (בעיקר אלו שמעוניינים לענות על שאלות) ואחרים קופצים כשהם יכולים לענות או כשיש שאלה. זה מעולה והמוני משתמשים קיבלו עד היום תשובות לשאלות שלהם. הבעיה היחידה לדעתי היא הממשק.

הממשק של Google Groups נוח ושימושי להתכתבות שוטפת בין חברי קבוצת עניין כלשהי, אך בהתחשב במספר המשתמשים ובייעוד הקבוצה (תמיכה מרובת משתמשים ושאלות רבות שחוזרות על עצמן) היא מפספסת לגמרי ולאחרונה גם יוצרת גל תלונות. להמשך הקטע »

הרקע

בפוסט קודם חשפתי בדרך לא דרך את העובדה שעידן שלומן, שעומד בראש חברת SignUp, משתמש בדומיין שהיה שייך לי והפנה לבלוג שבו אתם קוראים עכשיו לצורך חוות קישורים ממומנים נוספת מתוך רבות שיש לו (להלן – ספאם). הדומיין (שאליו אני לא רוצה לקשר כדי לא לקדם אותו בדירוג מנועי החיפוש) הוא דומיין בסיומת .co.il שלא חידשתי מפני שאין לי כסף לחידוש כל הדומיינים שלי ואני כרגע מצמצת את מספרם. כידוע לכולם, דומיינים ישראלים הם יקרים למדי. שלומן רכש את הדומיין, קרא לאתר שהקים "הפרדוקס" והוסיף גם עמוד "אודות הפרדוקס". שלומן מציג את האתר כמעין שירות לציבור שמאפשר לכל אחד להרשם ולשמור סימניות, מעין דלישס. הוא מציג קישור לעמוד התחברות ולעמוד הרשמה. אך כמובן שעמוד ההרשמה אינו קיים והרישום לא אפשרי בשום אופן, כל הקישורים המוצגים באתר הם ממומנים ומדובר על עבודה בעיניים.
את קיום התוכן המזהם הזה גיליתי בגיגול שגרתי של השם שלי וגיליתי שהוא מופיע כתוצאה שלישית בחיפוש השם שלי.

להמשך הקטע »

היה כיף בוורדקאמפ 2007, וההרשמה לוורדקאמפ 2008 כבר פתוחה:

השנה יערך הכנס בשני אולמות במקביל, ויציע הרצאות, פאנלים וסדנאות במגוון תחומים. הפעילויות מתאימות למשתמשים מתקדמים, מתחילים ואף למתעניינים שאינם מכירים את מערכת וורדפרס. תכני הכנס יועברו על ידי אנשי מקצוע מעולם האינטרנט, העסקים והאקדמיה , מהארץ ומהעולם. בואו להתעדכן בתכנית הכנס.

תוכנית הכנס עדיין בבנייה, אבל אם אתם מתעסקים בוורדפרס בצורה כלשהי - כדאי לכם להגיע!

פרשייה חדשה מסעירה את השריתוספירה (*), אבל אני מחכה עוד כמה ימים כדי לכתוב עליה אם אראה לנכון. בינתיים אני טרודה  ממשמעות המוניטין שנוצר לי, אם בכלל, בבלוגוספירה \ אינטרנט הישראלים.

מאז הוקם הפרדוקס לפני יותר משנתיים וגם בגלגולו הקודם ("העיגול") שמי נקשר לקהילת וורדפרס ולבלוגינג (עצמאי בעיקר). מה שעשיתי מבלי לדעת הוא לבנות לעצמי מוניטין, שאמנם פחות מקובל ממוניטין רשמי בעולם ה"אמיתי" אבל זה מוניטין, בסופו של דבר.

בזכות הפרדוקס נוצר לי מוניטין כלשהו שגרם לחבר'ה שהקימו את שמה ז"ל לצרף אותי לקבוצת העורכים, מבלי להכיר אותלי אישית ורק על סמך הטקסטים שכתבתי. זה המוניטין שאח"כ השיג לי עבודה בבלינק שם אני עובדת כבר יותר משנה. זה המוניטין שנוצר לי בעקבות תרומה לקהילת וורדפרס על-ידי תרגום תבניות, כתיבה בוויקי, עזרה בקבוצת התמיכה של וורדפרס ובזמנו גם במתן עזרה למשתמשי בלוגלי בפורום התמיכה של בלוגלי. זה מה שגורם לכך שעד היום אני מקבלת בקשות עזרה והצעות עבודה דרך טופס יצירת הקשר של הבלוג הזה, ולעובדה שכשאני מציגה את עצמי לאנשים "מהאינטרנט" הם אומרים "אה, שרית מהפרדוקס".

היום יש לי עבודה בתחום המדיה החברתית והבלוגים, ואני בונה לעצמי מוניטין גם בעולם האמיתי. אבל -ויגידו המזלזלים אשר יגידו - הפרדוקס עדיין חי, קיים, מתעדכן ככל האפשר וגם מייצג אותי נאמנה.

ועכשיו נתקלתי במצב שבו מישהו משתמש בשם הבלוג שלי על גבי דומיין שהיה מזוהה איתי עד לא מזמן, כדי לקדם את מטרותיו המסחריות, ועולה לי דאגה אמיתית: האם יש באמת משמעות למוניטין אינטרנטי? האם יש לי דרך להגן על הבלוג שלי ועל היכרות הגולשים איתו? נניח ולא הייתי עובדת בבלינק, ובתור סטודנטית ענייה הייתי מרוויחה את כספי מעבודות וורדפרס מזדמנות שמגיעות אלי דרך טופס יצירת הקשר בבלוג, והבלוג הזה היה מקור רווח. האם לא מדובר על שימוש בשם אינטרנטי המזוהה עם וורדפרס לצורך קידום מטרות של מישהו אחר? להמשך הקטע »

"We call this principle Plug and Play. Or at least, Microsoft calls it that because it hasn't got it yet. In the Mac world we've had it for so long we didn't even think of giving it a name." - Douglas Adams

הפוסט הזה נוצר בהשראת Electric E המגניבה. אחד הדברים שאני הכי נהנית לעשות כשמשעמם לי זה למצוא את תוכנות ל-Windows שהן באמת נדרשות, אבל במייקרוסופט לא טרחו לספק לנו אותן.

חשבתם פעם, לדוגמה, מדוע אי אפשר לעשות Pause בזמן העתקת קובץ? או למה אי אפשר לשלוח להדפסה מספר מסמכים בבת אחת? כל מה שאתם צריכים היא גישת Screw You בריאה ויכולות חיפוש סבירות בגוגל. הנה כמה תוכנות מומלצות שגם מותקנות אצלי:

abrViewer.Net -אם אתם חובבי מברשות Photoshop ואוספים המון כאלו, תאהבו את abrViewer. זו אפליקציה נפרדת מ-Photoshop שמאפשרת צפייה מקדימה במברשות ובמה שהן מכילות. זה כלי מעולה שמאפשר לבחור בקלות את סט המברשות המתאים לכם.

FileBox eXtender - מסכי הדיאלוג של שמאפשרים שמירת קובץ או פתיחת קובץ ב-Windows כמו ב-Office למשל לא מאפשרים שיטוט נוח במיוחד בין התיקיות במחשב. Filebox eXtender מוסיף שני לחצנים לחלק העליון של מסכי הדיאלוג האלו ובעזרתם ניתן ליצור קיצורי דרך לתיקיות שונות ובכך מאפשר גישה נוחה אליהן.

Places Bar Editor - עושה משהו דומה ל-Filebox eXtender, ותרשו לעצמכם לבחור את הנוח לכם. במסכי הדיאלוג האמורים ישנו בצד שמאל חלק קטן של המסך שנקרא Places. הוא מאשר לבחירה לשמירה או פתיחה את ה-Desktop, את תיקיית My Documents וכו'. Places Bar Editor מאפשר לערוך ולהוסיף תיקיות נפוצות שלכם לצורך שמירה נוחה בהן.

Net Set Man - כשתשמעו מה תוכנה זו עושה לא תבינו למה זה לא מגיע מובנה ב-Windows כבר מזמן. אם אתם כמוני ועוברים ביום בין מספר חיבורי רשת ומספר קונפיגרציות (Wireless, חיבור עם כבל, הגדרות DHCP או כתובת IP קבועה), שינוי ההגדרות מספר פעמים ביום יכול להיות דבר מעצבן מאוד. Net Set Man מאפשר לקבוע רצף של הגדרות שונות על פי הצורך. לדוגמה, קונפיגרציה לכרטיס ה-Wireless בבית עם כתובת IP קבועה וקונפיגורציה עבור הלימודים עם DHCP. המעבר בין הקונפיגרציות נעשה על ידי לחיצה פשוטה וקל מאוד לקבוע קונפיגרציות חדשות.

Print Conductor - יוצרת מעין "Playlist" להדפסה. כל מה שצריך לעשות הוא להוסיף לרשימה את הקבצים השונים שאתם מעוניינים להדפיס, לבחור את המדפסת ולתת לתוכנה לעבוד. זה קסם! 

Tera Copy - עושה משהו מאוד פשוט ונחוץ. היא מאפשרת העתקה מהירה יותר של קבצים וכן מאפשרת לעשות Pause ו-Skip בזמן העתקת או העברת קבצים וכו'.

שמתי לב בתקופה האחרונה שאני מגנט של טפילים. אני לא מתכוונת לכאלו שצריכים עזרה במשהו ממשי, כמו שאקשר אותם למישהו או אעזור להם לפתור בעיה טכנית. עם זה אין לי בעיה. אני מתכוונת לאנשים שצריכים שיקשיבו להם כל הזמן, שיתחשבו כל הזמן אך ורק ברגשות שלהם, שלא מסוגלים להקשיב לי כשאני צריכה אותם. הם ידרשו ממני להיות נחמדה ומבינה למרות שהם לא נותנים לי שום דבר בתמורה. האשמה היא ברובה גם עליי; אני נהנית להקשיב ולחלוק את המעט שלמדתי ב-24 השנים שלי פה, אולי גם לשמוע שעזרתי למישהו. מרבית האנשים יודעים מתי להפסיק אבל אני מוקפת בכאלו שלא.

הבעיה בדרך כלל צצה כשאני מרגישה שאני משקיעה יותר אנרגיות בלפתור את הבעיה שלהם, או מקשיבה במשך שעות לסיפורים שרק חוזרים על עצמם. בשלב הזה אני בדרך כלל מתאוששת ומבינה שזה מוגזם, אבל לא מצליחה להתרחק, כי הם יודעים שאני זמינה. זה קרה כמה פעמים בשנה שנתיים האחרונות. כמה כאלו הצליחו לגרום לי לפקפק באינסטינקטים שלי ולשכוח לגמרי שגם לי יש אינטרס לשמור על ה-well being שלי ולא רק של אחרים, חשובים ככל שיהיו.

והבעיה הכי גדולה? שאני לא מצליחה לזהות אותם מראש. אין לי מושג גם איך אפשר לזהות אותם מראש. כשאני כבר מזהה אותם, אני צריכה לחתוך אותם מהחיים שלי (ואת זה אני הכי שונאת) כי מרביתם לא מבינים מה לא בסדר במה שהם עושים, וזה גוזל כל כך הרבה אנרגיות.

אני מניחה שזה מסוג הדברים שלומדים להמנע ממנו ככל שגדלים.

לא רק שכותבים עלייך את הטקסט הנפלא הבא (נטלי קרמר, העם איתך!):

ראיונות עם נשים מנהלות מתחום ההיי-טק נוטים להפוך לא פעם למפגש מתסכל במיוחד: אף שמדובר בנשים מבריקות ומצליחות על פי כל קנה מידה אובייקטיווי, הניסיון להוציא מהן אמירה משמעותית ומעניינת משולה להכאה בסלע נטול טיפת מים.

אלא הסיכוי למצוא תיק מאמם ללפטופ כמו זה באיזו חנות מקרית הוא אפסי.

הכי שווה להיות גיקית שיכולה להרשות לעצמה לקנות תיק ללפטופ ב-£100.

ואני עדיין לא מבינה איך אפילו מגיב אחד לא מחה על הטקסט המעלף הזה בדה-מרקר.

בחודשים האחרונים אני מרגישה כאילו האינטרנט לא מאפשר לי לברוח. הפרדוקס הוקם כשאחי עוד היה חולה והיה בעיקר מקום באינטרנט לברוח אליו. כתבתי אז בעילום שם ושמרתי על הפרטיות שלי בקנאות. מאז לא מעט אנשים כבר מכירים אותי, חלק בזכות הבלוג הזה וחלק מבלוגים אחרים שלי. אותם אנשים כבר עוקבים אחרי גם בטוויטר, גם בפרינדפיד, גם בפייסבוק ואולי גם בעוד מקומות שלא ידועים לי. אנשים זרים לי לחלוטין יודעים עליי דברים שצפים פתאום באמצע התכתבות וירטואלית וזה גורם לי לאי נוחות ברמות חדשות.

ועכשיו הגלגל התהפך ואני מרגישה כאילו אין יותר לאן לברוח באינטרנט (הישראלי, לפחות). אם אני רוצה לכתוב עליו ועל איך שאני מרגישה אני לא יכולה, הוא בכל מקום. את המחשבות על הדייט הפוטנציאלי אני לא יכולה לתעד בפייסבוק כי הוא ברשימת החברים בפייסבוק, ואם אני רוצה לכתוב מה אני באמת חושבת על הלימודים, אני לא יכולה- מרצה שלי רואה את הסטטוסים שלי בפייסבוק. הקולגות לעבודה מכירים את כל הבלוגים שלי ואפילו את הכינויים האנוניימים שלי בתפוז.

אני נשבעת שבשבוע שעבר שקלתי לכתוב מחשבות שלי במחברת. מחברת אמיתית, שיהיה משהו שהוא רק שלי.

אני היחידה שמרגישה ככה?

היום לפני שנתיים אחי נפטר. במבט לאחור אני יכולה לספר שיש חלקים שלמים בשנתיים האלו שאני לא זוכרת, והיו לי חודשים קשים במיוחד מאז, אבל אני שמחה להגיד שהתגברתי על הקשיים בהצלחה. זה לא פשוט, האמת. עצב כזה נוגע בכל תחום של החיים  וגם אחרי שהכל כבר מסתדר,  פרידה ממישהו אהוב או דברים הכי קטנים שלאדם אחר לא היו מהווים מכשול ביום יום, מצליחים להציף הכל מחדש.

אבל לאחרונה הבנתי - ותסלחו לי על הפילוסופיה בגרוש, אתם יודעים שאני נמנעת מזה בדרך כלל - שאני הרבה יותר חזקה מכל זה, ושאדם צריך להפסיק לחפש תשובה אצל אחרים. יש לי עבודה מדהימה, יש לי חיים נהדרים, ואני שמחה שלמדתי את זה עכשיו ולא בגיל 40 או 50, כשכבר די מאוחר.

והנה שיר ששנינו אהבנו עם קליפ שתמיד הצחיק אותנו בצורה קשה. אז כדי לא לדכא אתכם (ואותי) הקדישו כמה דקות לפו פייטרז:

כך נראה החצי שלי בשולחן שאני חולקת עם אביעד במשרד בבניין התאגיד בלינק.

ילדים, נסו לאתר את הפריטים הבאים:

• כיסוי לאייפוד (שהוחלף בכיסוי ורוד ויפה הרבה יותר)
• ציור מהאחיינית
• cheat sheet של וורדפרס  (תראו לי עוד מישהו שצריך cheat sheet של וורדפרס לצרכי עבודה שוטפת)

בהצלחה!

(ואיך נראה השולחן שלכם?)